הכל זמני - על ארעיות, סבל ושחרור

החיים הם תנועה בלתי פוסקת של שינויים. השינוי יכול להביא איתו שמחה ולעיתים כאב, אבל מה קורה כשאנחנו מתנגדים לשינויים ומנסים ליצור קביעות במה שטבעו משתנה? ואיך נוכל להתיידד עם המציאות ועם השינויים שקורים בה ולהפוך את הפחד משינוי למקור של חופש פנימי?

רעיון הארעיות (אניצ'ה) הוא עקרון מרכזי בדרך הבודהיסטית. ההבנה, שכל מה שאנחנו חווים הוא זמני ומשתנה, היא המפתח להבנת חוויית הסבל בחיים והיא גם המפתח לשחרור ולחופש פנימי.

"הכל זמני"

המושג "הכל זמני" מבטא את התובנה שכל דבר בעולם – תחושות, מחשבות, מערכות יחסים, הצלחות וכישלונות – אינו קבוע ונתון לשינוי. ארעיות זו, המכונה בבודהיזם אֲנִיצְ'ּה (Anicca) מזכירה שהכול נמצא במצב מתמיד של זרימה, לידה ודעיכה. בדיוק כמו שפרח הפורח במלוא תפארתו יבלה וינבול עם חלוף הזמן, כך גם גופנו משתנה מדי יום, הוא מתחזק כשאנו בריאים ונחלש כשאנו חולים ובאופן קבוע הוא מתבגר ומזדקן. באותו אופן כפי שמזג האוויר משתנה ועונות השנה מתחלפות זו בזו, כך גם תחושת שמחה שהרגשנו אחרי הישג מסוים עשויה להתפוגג ואפילו להתחלף בעצב או באכזבה כאשר הנסיבות ישתנו. החיים נמצאים בתנועה מתמדת והם זרם מתמשך של שינוי. זה טבעם של הדברים.

המושג אניצ'ה מצביע על התובנה הזו. המשמעות המילולית של המושג נגזרת מדרך השלילה א-ניצ'ה שזה "לא קבוע" או "לא נצחי". המושג עצמו מצביע על תובנה עמוקה יותר - על העובדה שיש דברים שאינם קבועים וטבעם משתנה, ואלו כל החוויות החושיות, המנטאליות, הרגשיות והגשמיות ולעומתן יש מהות נצחית בלתי משתנה, חסרת גבולות, מעבר לזמן, למרחב ולצורה. אותה מהות נקראת במסורות השונות בְּרַהְמַן, הרוח הגדולה או אלוהים, כלומר המקור העליון של כל הבריאה, ובכל אחד מאיתנו קיים הניצוץ הנצחי שאינו נפרד מהמהות הגדולה והוא נקרא העצמי או הנשמה.הבְּרַהְמַן אינו רק רעיון פילוסופי, אלא גם מטרה רוחנית. התפיסה היא שהדרך לשחרור (מוֹקְשָׁה) עוברת דרך הבנה ישירה של האחדות בין הפרט לברהמן, בין הרוח הקטנה לרוח הגדולה, בין האדם לאלוהי. הכרה זו משחררת את האדם מתעתועי העולם הארעי (מָאיָה) ומהזדהות עם האגו, ומובילה לחוויית אחדות ושלווה עמוקה.

ואם נחזור למושג "הכול זמני", נראה כי הוא מתאר את טבעה הארעי של המציאות הגשמית. הכרה בעקרון הזה יכולה לעורר בנו פחד, ורצון להיאחז ולשמר את הדברים שטבעם חולף, אך היאחזות זו תביא איתה כאב וסבל. לעומת זאת, הבנה עמוקה של העקרון ש"הכול זמני" יכולה לאפשר לנו לקבל את הדברים כפי שהם, להשלים עם השינוי ולחוות שחרור עמוק.

מהי ארעיות?

ארעיות היא הבנה שמדגישה את חוסר הקביעות שבחיים. הדברים מופיעים, מתקיימים, ונעלמים. למשל, אירוע מרגש ונעים התאהבות הוא רגע מלא שמחה ואהבה, אבל הוא חולף במהרה, ובאופן טבעי ככל שמעמיק הקשר בני הזוג מוצאים עצמם מתמודדים גם עם שגרה ואתגרים ביחסים. גם הצלחה בכל תחום בחיים מרוממת ומשמחת, אך היא יכולה להשתנות עם קשיים וכישלונות שהם חלק בלתי נפרד מכל התנסות בחיים. אפילו חוויה של אובדן, שנדמה שהכאב לא יחלוף לעולם, גם היא משתנה עם הזמן, מתפוגגת ומפנה מקום גם לרגשות אחרים.

על ארעיות וסבל

הארעיות היא טבע המציאות, אם כן מדוע אנחנו סובלים כל כך כשדברים משתנים. הסבל נובע מהמאבק שלנו בארעיות - מהרצון שהדברים יישארו כפי שהם או מהפחד שמה שיש לנו ייעלם.

הסבל נובע מאי הבנה או מאי קבלה של העקרון של הארעיות. המאבק שלנו במציאות גורם לנו להיאחז או להתנגד:

היאחזות בחוויות נעימות:  אנו רוצים שחוויות הטובות והנעימות יימשכו לנצח, שהעיסוי הנעים שאנחנו מקבלים ימשך לנצח, שהאהבה תמיד תהיה מלהיבה, שבכל מעשינו נצליח. כשאנו חווים שמחה או הצלחה, אנו מנסים להיאחז בהן, וכשהן חולפות, אנו חווים אכזבה.

התנגדות לחוויות לא נעימות:  כשאנו מרגישים כאב או סבל, האינסטינקט שלנו הוא להתנגד להם ואנו נאבקים בהם ומנסים להיפטר מהם. כשמישהו לא מחבב אותנו – נרצה לסלק אותו מחיינו, גם אם לא תמיד זה מתאפשר, אם יש לנו כאב או מחלה נרצה כדור קסם שיעלים אותה. ככל שנתנגד יותר לחוויה הלא נעימה נגלה שתחושת הסבל רק מתעצמת.

וכך נגלה שהרצון ליצור קביעות במציאות שטבעה משתנה יוצר סבל. וככל שנאבק יותר – נסבול יותר ואם נקבל את הדברים – נסבול פחות, ואולי אפילו תחושת האושר שלנו לא תפגע מטבעם החולף של הדברים.

על ארעיות ושחרור

יש שתי דרכים שיכולות לעזור לנו להשתחרר מההתנגדות לארעיות: דרך ההבנה ודרך החמלה.

שחרור דרך הבנה 

כאשר אנו מבינים את העיקרון שהכול זמני ושדבר אינו קבוע במציאות הגשמית מלבד השינוי, אנחנו מפסיקים להיאחז בדברים שלא ניתן להחזיק בהם. כמו שלא ניתן לאחוז בחוזקה בחול ים בכף יד קפוצה, כי הוא ישפך ויזלוג מבין האצבעות, כך גם אי אפשר להיאחז בכוח באהבה, בהצלחה, בילדים שלנו או ברצון להישאר צעירים לנצח. במקום זאת, אפשר לפתוח את היד כלפי מעלה, לאפשר לחול להיות מונח עליה וכשיגיע הזמן הרוח תיקח אותו הלאה.

כך אנחנו מפסיקים לפחד ממה שאינו בשליטתנו. במקום להיצמד לדברים, אנו מאפשרים לפחד לעורר בנו מודעות למה שבאמת חשוב ופועלים למענו בזרימה עם המציאות.  למשל, במקום לפחד מאובדן של אדם אהוב או מערכת יחסים, נוכל להכיר בחשיבותה ולפעול כדי לשמר אותה בצורה הטובה ביותר.

אך הבנה בלבד אינה מספיקה. לא די בהבנה שכלית בלבד; יש צורך בהפנמה עמוקה שהופכת לידיעה פנימית ולחלק בלתי נפרד מאיתנו. זהו תהליך שמתחיל בהבנה של הראש ומעמיק אל תוך הלב. כאשר אנו מפנימים שדברים משתנים תמיד ושיש דברים שאין לנו שליטה עליהם, אנו יכולים לשחרר אחיזה והתנגדות. מנגד, ישנם דברים שעליהם יש לנו השפעה, ושם עלינו לפעול בנאמנות לעצמנו ולחיים. במקום לפחד משינוי, נוכל לקבל אותו ואף להתרגש ממנו. כך החיים הופכים להרפתקה מתמשכת, המאפשרת לנו לגלות את כוחותינו וחולשותינו ולהתפתח ברמה האישית.

שחרור דרך חמלה

כמו שהפחד מהשינוי יכול לעורר את המודעות למה שחשוב לנו, כך גם החמלה מאפשרת לנו להתמודד עם האובדן שבשינוי ועם הכאב הנלווה אליו. יש דברים שאינם בשליטתנו, וגם אם משהו יקר לליבנו, כמו אדם אהוב או חיית מחמד, אנחנו עלולים לאבד אותם. במצב כזה, במקום לטשטש את כאב האובדן, נוכל לאפשר לו לגעת בליבנו, לרכך ולפתוח אותו.

במקום להתנגד לאובדן, נוכל ללמוד לקבל אותו, למרות הכאב הגדול, ובמקום לסגור את הלב – נוכל לאפשר לחוויה לפתוח אותנו.  הכאב אינו רק שלנו, הוא אוניברסלי. כאשר אנו מבינים זאת, אנו יכולים לנהוג מתוך אהבה וחמלה, הן כלפי עצמנו והן כלפי אחרים. במקום להישאר סגורים בתוך האבל שלנו, נוכל להיפתח לאחרים שעוברים חוויות דומות ולתמוך בהם.

למשל, אם שאיבדה את ילדה בעקבות מחלה קשה יכולה לבחור להשתמש בכאבה כדי לסייע להורים אחרים המתמודדים עם אובדן דומה. כך, מתוך הכאב נולדת חמלה, ומתוך החמלה נולדת האפשרות לריפוי ולשחרור.

פתיחות לשינוי היא המפתח לשחרור

ההבנה ש"הכל זמני" עוזרת לנו להבין שתי נקודות חשובות:  

• הכול קורה בזמן:  לכל דבר יש את הזמן שלו, גם אם זה לא לשביעות רצוני. במקום להילחם בזה, יש לקבל את זה וכך נוכל לחיות ולמצות את הרגע הנוכחי במלואו.
  

• בכל שינוי יש הזדמנות : במקום לפחד מהלא נודע, אפשר לראות בשינוי פתח לצמיחה והתפתחות.

ההבנה שהכל זמני אינה חייבת להיות מקור לאכזבה, לעצב או לייאוש, אלא להפך - היא פותחת בפנינו דרך לחיות חיים מלאים, רגועים ומשוחררים יותר.

• אנו לומדים להעריך את הרגעים הטובים מבלי להיאחז בהם.

• אנו לומדים לקבל את הרגעים הקשים, מתוך ידיעה שגם הם יעברו.

• אנו משתחררים מהפחד משינויים, ומוותרים על השליטה של מה שאינו בשליטתנו.

• אנו מגלים את ההזדמנויות שטמונות בשינויים ואת החופש הטמון בקבלה של זרם החיים.

בסופו של דבר, הארעיות מזכירה לנו שטבעם של הדברים הוא שינוי ולא רק שאין טעם להילחם בשינוי, אלא השינוי הוא זה שמאפשר לנו לגלות את עצמנו, לגדול, להתפתח ולהשתנות. הוא זה שמאפשר לנו להתהוות ולהיות מי שאנחנו באמת.