נדיבות הלב - פעולה של ריפוי ושחרור

אחת ההזמנות האהובות עלי בתרגול היא להזכיר לעצמנו שאנחנו יכולים להיות נדיבים אל עצמנו. להיות עדינים, רכים וקשובים, ולתת לעצמנו את מה שאנחנו צריכים עכשיו. האקט של הנתינה מאפשר לנו לוותר על השיפוט העצמי ועל הדרישות הנוקשות מעצמנו ומאפשר לנו להיפתח, להשתחרר ולהתרווח אל תוך הרגע הזה.

הנדיבות לעצמנו מאפשרת לנו להעניק לגופינו יחס חם ואוהב, להיות עם רגשותינו בעדינות ובהקשבה ולהתחבר לערכים שלנו ברכות ובחמלה. אנחנו לומדים להפסיק להתקשח כפי עצמנו וכלפי החיים, ומוכנים להיפתח אליהם. כאשר אנו חווים נדיבות כלפי עצמנו, ומוותרים על הנוקשות משהו בתוכנו מתרכך ונפתח וזה מאפשר לנו להיות הרבה יותר נדיבים גם כלפי אחרים.

נדיבות הלב היא ביטוי של לב פתוח ותודעה משוחררת. היא יכולה להתעורר באופן ספונטני ברגעים בהם אנו חווים אהבה או מכירים בשפע שיש לנו, אך היא אינה אקט אינסטינקטיבי. הנטייה ההישרדותית שלנו היא לשמור על עצמנו ולדאוג שלא יחסר לנו, לכן כשהתודעה שלנו נמצאת על מצב הישרדותי, היא רוצה לקבל לעצמה. מסיבה זו נדיבות היא איכות שדורשת מאיתנו אימון. אנו מאמנים את הנדיבות באמצעות פעולות של נתינה, ואלו מחזקות את הרצון הטוב בתוכנו, תומכות בשחרור ההיאחזות וההיצמדות לדברים ומסייעות לנו לטפח את האמון בחיים ובשפע שקיים. כשאנו בנתינה ורואים את הערך של הטוב שאנו עושים, את השמחה שזה מעורר באחר ואת העזרה שזה מעניק לו, ליבנו מתרחב ומתמלא בשמחה, באהבה ובחמלה ומתעורר בנו הרצון לעשות טוב והמוטיבציה להמשיך להעניק גדלה. בנוסף מתחדדת ההבנה שככל שניתן יותר יהיה לנו ולאחרים יותר. כולם יחווה יותר שפע. בעברית, את השורש "נתן" ניתן לקרוא משני הכיוונים, כלומר עצם הנתינה נותנת לנו בחזרה. המסר כאן הוא כי זה שנותן מקבל בחזרה מעצם הנתינה, הלב שלו נפתח ומתרחב, הוא חווה שמחה ואהבה מעצם הנתינה. זהו מעגל שמזין את שני הצדדים, כאשר כל נתינה שולחת אור החוצה וממלאת אותנו באור החוזר.

נדיבות ואגו

כאשר התודעה שלנו ספוגה באגו, היא מונעת מהרצון לקבל. גם אם ישנה נתינה, היא אינה תמיד משקפת נדיבות טהורה, אלא יכולה להיות כרוכה בציפייה לתגמול - בין אם בתחושת ביטחון, הערכה, אהבה או שכר רוחני. המקום הפנימי בתוכנו שמבוסס על חוויית חוסר זקוק לקבל, ולכן הנתינה שנובעת ממנו אינה נובעת מתוך הרצון להעניק בשפע אלא מתוך הרצון למלא את החסר. לעומת זאת, נתינה הנובעת מהרצון הטבעי להיטיב היא ביטוי להבנה עמוקה של התהוות הגומלין -ההבנה שכולנו מחוברים זה לזה, חולקים את הרצון להיות מאושרים, ושאושרנו כרוך באושרם של אחרים.

נדיבות כפעולה מרפאת ומשחררת

נדיבות כוללת איכות של ויתור והרפיה. היא מפוגגת חמדנות, תאווה והיאחזות, ומסייעת בשחרור מסלידה ותעתוע. כשאנו נותנים, הלב נפתח ואנו חווים תחושת עושר פנימית - יש לנו מה לתת, והשמחה של המקבל הופכת להיות גם שמחתנו ומרחיבה את ליבנו.

ישנם שלושת סוגים של נתינה, שמצביעים בעיקר על המיומנות שלנו לשחרר היאחזות ולתת בנדיבות, באהבה, מתוך רצון טוב וחמלה:

1.      נתינה רגילה 

נתינה מתוך רצון טוב של משהו שאין בו צורך עוד, בזמן שמתאים ונוח לנו לתת.לדוגמה: לתת לאדם שקר לו סוודר שאני לא צריך או לפנות את ארון הבגדים מבגדים שאינם בשימוש ולמסור אותם למי שזקוק להם.

במקרה הזה אנחנו נותנים מתוך רצון טוב משהו שאין לנו היאחזות בו והוא לא יחסר לנו.  

2.      נתינה אוהבת 

נתינה מהאנרגיה, הזמן והמשאבים שלנו מתוך רצון להיטיב עם האחר, בזמן שמתאים לו.בהמשך לדוגמה הקודמת: לתת לאדם שקר לו את הסוודר שלי, ודוגמה נוספת: ללוות אדם קרוב לטיפול רפואי בזמן שנקבע לו התור. פעולות אלו כרוכות בפינוי הזמן, האנרגיה והמשאבים שלנו עבור אדם אחר. נתינה של משהו שיקר לנו (הסוודר או הזמן) בזמן שאחר זקוק לעזרתי.

3.      נתינה עילאית 

נתינה של הטוב ביותר שלנו בכל רגע נתון מתוך אצילות הנפש. בנתינה זו אין האדם רואה נאחז בדבר הוא רואה את צרכיו של האחר ומעניק לו באהבה ובשמחה מתוך עצמו. כמו לדוגמה: מורה שרואה שתלמידה מתקשה בלימודים, ומבלי שיבקש זאת היא מוצאת דרך עדינה לתמוך בו ולהעניק לו עזרה אישית ולחזק את ביטחונו העצמי גם מעבר לשעות הלימודים, או דוגמה אחרת: אדם שתורם כליה עבור אדם שאינו מכיר, רק כדי לאפשר לו בריאות ואיכות חיים טובה. בפעולות אלו יש נתינה יוצאת דופן שאינה מובנת מאליה. אנחנו מעניקים מעצמנו באופן מלא, אין לנו היאחזות בדבר ולכן אנו יכולים להעניק משהו יוצא דופן ומשמעותי מתוך עצמנו לאחר.

נדיבות כפרקטיקה רוחנית

נדיבות הלב (דאנה) היא הראשונה מתוך שש ה"פאראמיטות" בבודהיזם, שאלו איכויות או מידות  שנרצה להתאמן בהן כדי להביא אותן לכדי שלמות. באופן טבעי הפרקטיקה הראשונה היא הנתינה, כי היא נוגדת את האינסטינקט לשמור לעצמנו ומאמנת את התודעה בשחרור ההיאחזות. היא מבטאת את ההבנה כי כל אדם זקוק לתמיכה בדרכו, ומאפשרת לנו לחיות בגישה של נתינה מהמשאבים החומריים והרוחניים שלנו: רכוש, זמן, אנרגיה, משאבים.

התרגול של הנתינה מטהר ומשחרר את תודעה מהיאחזות בתאווה, בסלידה ובאשליה, והיא גם מפתחת בנו את ההבנה כי כולנו קשורים זה לזה וזקוקים זה לזה כדי לחיות טוב.

הנתינה גם מרפאת את הלב מסגירות, מכיווץ ומכאב, ומאפשרת להגשים את ארבעת איכויות הלב - אהבה, שמחה, חמלה ושלווה. כשאנחנו בנתינה מתוך נדיבות הלב אנו מבטאים אהבה כלפי האחר ורצון שיהיה לו טוב, שמחים בשמחתו ובאושרו של האחר, ורוצים לסייע לו להשתחרר מסבלו, ובמקרים שאין בידינו אפשרות לתת עוד, אנחנו חווים בתוכנו שלווה עמוקה על שעשינו כמיטב יכולתנו לסייע ומי שמולנו קיבל את כל מה שיכל לקבל וכעת כל שנותר זה להיות עם הדברים בקבלה עמוקה.

ישנם שלושה גורמים מרכזיים שנרצה להתבונן בהם בנתינה:

1. מה כוונת הנותן?

   האם הנתינה שלנו נובעת מרצון טוב להעשיר את חייו של המקבל או להעשיר את חיינו? והאם הנתינה נובעת מפחד שלא יהיה לנו או מאהבה ורצון שיהיה לאחר טוב?

   
   

2. מה האובייקט הניתן?

   האם אנחנו נותנים כסף (או דבר בעל ערך חומרי), זמן, אנרגיה, מיומנות או משאבים פנימיים (כמו תשומת לב, חוכמה, חמלה)?

   מה יותר קל לנו לתת ומה קשה לנו יותר לשחרר?  

   
   

3. מהם צרכי המקבל?

   האם המקבל באמת זקוק למה שניתן לו?

   והאם הנתינה תוסיף טוב - האם היא תסייע לו או לאחרים?

אם כך, ניתן לראות כי תרגול נדיבות הלב אינו רק אקט של נתינה, אלא פעולה המשחררת את הלב והתודעה. ככל שאנו מתרגלים נדיבות, אנו הופכים משוחררים יותר מהיאחזות בתאווה, בפחד ובחמדנות, ומחוברים יותר ללב - לאהבה, לשמחה, לרצון הטוב ולחמלה. אנו מעניקים מעצמנו לאחרים על מנת שיחיו חיים טובים, עשירים ומאושרים ובכך חיים בעצמנו באושר ובשמחה.

ונחתום עם המנטרה של הזן מאסטר המופלא טיך נאת האן, שמזמינה אותנו להתמסר לתרגול השלמות של הנדיבות על מנת להפיץ טוב בעולם: "אני לוקח על עצמי לתרגל נדיבות ע"י שאחלוק את זמני, כספי, האנרגיה והמשאבים שלי עם אלו הזקוקים להם באמת".