לראות האור

חנוכה, כמו כל החגים, הוא הזדמנות לשינוי תודעתי. הוא חג שמזכיר לנו לראות את האור במיוחד בימים החשוכים והקרים ביותר בשנה. ימי החורף, בהם הימים קצרים, הלילות ארוכים, הקור חודר – ובאופן טבעי גם הנפש נוטה פנימה. זה חג שקורה רגע לפני יום ההיפוך, בו שעות החושך מתקצרות ושעות האור מתארכות, והוא עוזר לנו לחזק את ההבנה והאמונה שגם כשנדמה שהחושך גובר – יכול להידלק אור ולהיווצר שינוי מיטיב.

נס פך השמן – לאפשר לנשמה להאיר

בחג אנו חוגגים את נס האור, נס פך השמן הקטן שהאיר במשך שמונה ימים, הרבה מעבר לכל המצופה. תורת ההקבלה אומרת מגלה לנו כי "השמן" מסמל את ה"נשמה" (אותן האותיות). וה"פך" מלשון "פכפוך", הנשמה הטהורה היא כמו פכפוך של מים חיים, מרווה ומזינה את האדם והאדמה, וגם מלשון "היפוך", שזה הנס שקרה לנו: דווקא ברגעים חשוכים ביותר – נדלק אור. חנוכה מזמין אותנו לבדוק כיצד אנו מאפשרים לנשמה שלנו לפכפך ולהפיק אור, וכיצד היא יכולה לעשות את ההיפוך ממצב חשוך למצב מואר.

להדליק בתוך הבית פנימה

ללהבת הנר יש שתי איכויות: אור וחום – שמייצגים את אור המודעות וחום הלב, את האהבה והחמלה. אלו גם שתי הכנפיים של התרגול הבודהיסטי וכל תרגול רוחני אחר.

מצוות הנרות – היא שכל אדם ידליק לביתו, כלומר המצווה לראות את האור מתחילה בבית. קודם כל בבית הפנימי – לראות את האור בתוכי, ואז לראות את האור בבני ביתי ובקרובים לי. דווקא במקום הכי קרוב, בבית הפנימי והחיצוני שלנו, לא קל לנו לראות אור. הנטייה שלנו: לשפוט, לבקר, להשליך על האחר ולקחת כמובן מאליו, ולכן זה האתגר וזו ההזמנה.

לראותם בלבד – התבוננות ככח של ריפוי ושינוי

ההזמנה של החג היא "לראותם בלבד", כלומר רק להתבונן. אין צורך לעשות, להשתמש, לפעול, לתקן, רק להתבונן. ההכרה באור שקיים בכל רגע ורגע, גם ברגעים החשוכים היא זו שמאפשרת שינוי וריפוי של התודעה והלב.

אחד החידושים הגדולים של חנוכה הוא שלא נדרשת שום פעולה כדי להאיר, אלא רק התבוננות באור. זו הסיבה שאנו מצווים לראותם בלבד ולא לעשות בהם שימוש. אנו לא נדרשים לתיקון או לשימוש כדי לחולל שינוי, אלא רק להתבוננות. הקונספט הזה הוא לעיתים קשה להבנה ולביצוע, מכיוון שאנו נוטים לרצות "לעשות משהו" כדי לשנות מצב כשאנחנו רואים כחוסר, חושך או חסך, אך למעשה, אם נתבונן נגלה שהאור כבר קיים והחושך הוא אשליה של התודעה או מקום שזקוק לריפוי.

מפגש עם המקומות החשוכים

על מנת לראות את האור, עלינו להתחיל להתבונן לא רק באור, אלא גם במקומות החשוכים, כיוון שדווקא מתוך החושך יידלק לנו אור. המקומות החשוכים של התודעה הם מקומות שמגלים אלנו את המקומות בהם אנו חווים חוסר פנימי, אלו מקומות של חוסר מודעות. מקומות בהם אנו במאבק עם עצמנו, חיים בהדחקה, הכחשה, כאב וייאוש מתמשך.

מלחמה פנימית, ניכור עצמי או התעלמות מחולשות וטראומות לא הופכת אותנו לחזקים, אלא מעידה שאנחנו לא מאמינים בכוחנו להתמודד עם אותם מצבים. כשאנו חווים חוסר בתוכנו, חוסר של שפע, אהבה או כוונה טובה, זה משפיע אוטומטית על פעולותינו ומגביר את החושך בתוכנו. למשל, מצב של פגיעות וכאב פנימי גורמים לחוסר סבלנות, לעצבנות ולשליליות שמופצים החוצה, אבל בעיקר מרעילים אותנו מבפנים. כשאנו חווים מקומות אפלים בתוכנו – ההזמנה היא לא לברוח ממנו, אלא לעצור לרגע כדי להיפגש איתו. המפגש עם המקום החשוך, ההכרה בו ללא שיפוט או ביקורת, מאירה על המקום, מעוררת את המודעות, חושפת את האשליה, מכירה בצרכים העמוקים שלא נענו, ומרפאת את החשיכה בתוכנו.

במקום להילחם בחושך – עלינו להיכנע לו

הדרך לנצח במלחמה של האור על החושך, אין אנו צריכים לגרש את החושך. דווקא היכנעות לחושך, מאפשרת לנו להכיר במקום החשוך, בחוויית החוסר ובצרכים הלא ממומשים. הפרדוקס הוא שכדי שהאור יידלק, עלינו לאפשר לעצמנו "ליפול" לתוך המקום החשוך – לכאב, לתסכול או לייאוש, בלי לנסות לעשות או לשנות דבר. כשאנו נותנים לחושך מקום ומגיעים איתו עד הקצה, אנו נופלים למטה, עד למקום שממנו אי אפשר ליפול עוד, רק להיפתח למה שיש ולצמוח ממנו. הרגע הזה של ההתרסקות והכניעה למציאות הפנימית הוא המקום בו אנו נפגשים עם הנשמה הטהורה, נטולת האגו, והיא זו שמאפשרת לנו להאיר.

החמלה והאהבה כלפי עצמנו הן המפתח לריפוי מתוך המקום האפל הזה. עלינו להתמסר עד שנראה את האור, מתוך אמונה שהוא תמיד קיים בתוכנו.

איך להאיר את החושך?

יש שתי דרכים באמצעותם ניתן להאיר מקומות חשוכים: האחד, להתבונן באור הקיים, והשני להיכנע באופן מלא לחשיכה הפנימית.

1. לראות את האור - הכרה באור

הדרך הראשונה היא להתחיל להתבונן באור, מכיוון שהאור כבר קיים.

לראות את האור בתוכנו – את הבריאה האלוהית והייחודית שאנחנו, את הטוב שיש באפשרותנו לעשות ולא משנה מי אנחנו, כמה כסף יש לנו, מה המצב המשפחתי שלנו ובמה אנחנו עובדים.

לראות את האור באחר – את הטוב, האצילי והאלוהי -  וגם ברגעים אפלים לפנות אליו ולדבר עם האור שבו ולא עם החושך.

לראות את האור בחיים – כמה טוב, אהבה ושפע יש בחיים. החיים בעדנו ורוצים את טובתנו.

2. לראות את החושך

הדרך השנייה היא לזהות שהמלחמה הפנימית נובעת מאיבוד האמונה באור הפנימי ובטוב שבחיים. כשאנחנו נלחמים - אנחנו רק מגבירים את החושך, מעמיקים את הניכור והחוסר, ולכן לא מצליחים לראות את האור.

כשאנחנו מפסיקים להילחם בחושך, ומאפשרים לעצמנו לרגע "ליפול" אל תוך החשיכה, זה מרגיש מפחיד בהתחלה, כמו ליפול אל האבדון, אבל אז מגיע רגע שבו אנו מתחילים לאט לאט להתרגל לחושך. העין מתחילה לקלוט כל שבריר של אור והתמונה מתחילה להתבהר. אנו מגלים את תחושת החוסר, את הצרכים שרגשיים שלא נענו ואת הרצונות העמוקים של הנשמה שלא מתבטאים החוצה. ומהמקום הזה אפשר רק לצמוח ולעלות כלפי מעלה. עלינו לזכור, כי הדלקת האור, כשהחושך גדול, היא תהליך, בדיוק כמו שבחנוכיה אנו מדליקים בכל יום עוד נר וכך מגבירים את האור, כך בתהליך המודעות בכל פעם נדלקת עוד תובנה וניצת עוד ניצוץ שמחמם את הלב - עד שאנו חיים באור גדול, בשמחה ובאהבה.

מאחלת לכולנו לחיות באור - לראות את האור, להגדיל את נוכחות האור בחיינו ולהפיץ אור גדול אהבה בשמחה .

חג שמח ומואר