לגלות את האור הגנוז

מאמר זה עוסק במושג הקבלי של האור הגנוז – האור שנברא בראשית הבריאה ונגנז, כהזמנה לתהליך של הבשלה פנימית.

חנוכה הוא שער אל אותו אור גנוז, דרך הדלקת הנרות וההתבוננות באור, ניתנת לנו האפשרות לראות את האור לא כמשהו חיצוני שיש להשיג, אלא כמהות פנימית החיה בתוך כל אדם.

במאמר זה נבין מהו האור הגנוז? מדוע הוא נגנז? מה מסתיר אותו? ואיך אפשר לגלות אותו מחדש? זהו מסע עדין מהבנה רעיונית אל חוויה פנימית, ומהשאלה איך להאיר יותר? אל השאלה העמוקה יותר: איך לא להסתיר את האור שכבר נמצא כאן?

מהו האור הגנוז?

לפי תורת הקבלה, "האור הגנוז" הוא האור שנברא בראשית הבריאה – אור אינסופי, שנאמר שאפשר לראות בו "מסוף העולם ועד סופו", כלומר, האור אפשר ראייה רוחנית עמוקה, יצירת ניסים ותיקון עולם.

לאדם לא היו כלים להכיל את עוצמת האור, ולכן הוא נגנז "לצדיקים לבוא" – כלומר, לאלו שעשו תיקון וזיככו את הכלים, כך שיוכלו להכיל את האור.

האור הגנוז איננו מושג רוחני מופשט בלבד, אלא מהות חיה, הממתינה להתגלות בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.

האור הגנוז מתגלה במהלך הדלקת הנרות בחג החנוכה, ובעיקר בהדלקת הנר השמיני,  שהוא הזמן שבו נכללים כל האורות של כל הנרות שהודלקו במהלך החג.

מדוע נגנז האור?

גניזת האור נועדה לאפשר לאדם להכין את עצמו מבחינה רוחנית, כדי שיוכל לקבל את האור. אין זה ביקורת או עונש על כך שאיננו "מספיק טובים", אלא הבנה שעלינו לפתח בהדרגה את היכולת להכיל אור גדול, ולהפוך לישויות של אור בתוך העולם הגשמי.

דומה הדבר לאדם שהיה בחושך, ופתאום נגלה לו אור גדול – ובתגובה הוא מכווץ את עיניו ומבקש להסתתר מפניו.

לכן האור הזה "מחכה לצדיקים לבוא" – כלומר לאלו שעושים תהליך הדרגתי, המאפשר לעיניים לראות וללב להכיל את עוצמת האור, ולהתחבר לניצוץ האלוהי שבתוכם. דרך כך מתאפשר גם לראות את הניצוץ האלוהי והקדושה הקיימים בכל אדם ובבריאה כולה.

גילוי האור הגנוז אינו ייחודי רק ליהדות, אלא מופיע בדרכים רוחניות רבות. ניתן לראות זאת בדימויים של קדושים נוצרים המוקפים בהילה של אור, או בשאיפה להיות בודהה, האדם המואר, במסורת הבודהיסטית.

האור הגנוז שבתוכנו

כאמור, האור הגנוז אינו אור חיצוני – הוא אור פנימי, הקיים בתוך כל אדם. אנו יכולים לזהות אותו ברגעים מיוחדים של חיבור עמוק, לב פתוח ותודעה ערה, שבהם אנו חשים קורנים וזוהרים. ברגעים אלו האור אינו נתקל במחסומים, והוא קורן החוצה באופן טבעי.

רגעים שבהם אדם מרגיש "על הגל", מחובר ועוצמתי, הם חלק מתהליך גילוי האור. תהליך זה נקרא לעיתים "התעצמות", מלשון "עצמי", שכן ככל שהאור מתחזק, האדם הופך להיות יותר הוא עצמו : ללא מסכות, ללא פחדים וללא רעשים.

המחסומים שמסתירים את האור

המחסומים שמסתירים את האור נקראים בקבלה "קליפות". כמו קליפה העוטפת את הפרי, כך הן מכסות על המהות המוארת והעדינה שלנו.

מספרים על תולעת שנולדה בתוך צנון, וחושבת שכל העולם חשוך, מר וצר – כמידת הצנון שבו נולדה. רק כאשר היא מבקעת את קליפת הצנון, היא מגלה עולם רחב, יפה ומואר.

הקליפות פועלות בשני מישורים עיקריים:

ברובד התודעתי – אמונות מוטות ומוטעות, כלומר דעות קדומות שפיתחנו במהלך החיים. אמונות אלו מצמצמות את נקודת המבט שלנו ומונעות מאיתנו לראות את האמת לאמיתה:  שכל הבריאה היא אור, ושאני וגם האחר היננו ישות של אור, "ניצוץ אלוה ממעל".

ברובד הרגשי – חוויות של דחייה, ניכור, חוסר שייכות או עומס רגשי גורמות ללב להתכווץ ולהתכסות, כדי להגן על עצמו. כך, באופן פרדוקסלי, אנו מתרגלים לחושך, כך שרגע שבו נפתח "וילון" והאור חודר פנימה, אנו חווים כיווץ אוטומטי ורוצים לסגור אותו שוב, במקום לראות ולהכיל את כל האור והטוב הזה.

מחסום הציפייה והפחד

גורמים נוספים המאפילים על האור הם הציפייה והפחד:

ציפייה עלולה להוביל לאכזבה, לכווץ את הלב ולהחשיך חוויה שיכולה הייתה להיות מופלאה ומלאת אור. לדוגמה, אדם שמגיע לצפות במופע עם ציפיות גדולות, והמופע מתנהל אחרת ממה שדמיין – עלול להתאכזב, להרגיש נבגד ואף להיעלב. הציפייה פועלת כענן המכסה על התודעה וסוגר את הלב.

בדומה לכך, הפחד מונע מאיתנו להתמסר ולתת מעצמנו במלואנו. ניתן לראות זאת במיוחד במערכות יחסים: מתוך פחד מדחייה, נטישה, היבלעות או אובדן גבולות, אדם מצמצם את עצמו – ובכך מונע מהאור הגנוז שבתוכו, וגם מזה של האחר, להתגלות.

הזמנה להתבוננות

אפשר לעצור כאן לרגע, ולשאול את עצמנו בעדינות:

איפה אני זורח? איפה בחיי האור זורם בי בחופשיות ובטבעיות?

ואיפה האור שלי גנוז?  איפה הוא מכוסה בקליפות של דפוסים, פחדים ומגננות?

ומה האור בתוכי מבקש עכשיו - להאיר יותר או להפסיק להסתיר אותו? 

הדרך לגילוי: קודם לראות ורק אח"כ לפעול

חג החנוכה מלמד אותנו סוד עמוק: את האורות יש "לראותם בלבד". יש ערך עצום לעצירה ולהתבוננות באור, ללא שימוש מעשי. זו פעולה פנימית המאפשרת לנו לראות ולהתחבר למהות המוארת שלנו ושל אחרים.

לאחר שהאור נראה – בתוכנו, באחר או במציאות שסביבנו – משהו במחשבה, בדיבור ובמעשים שלנו משתנה.המחשבה נעשית בהירה יותר, חיובית ומקבלת, ופחות חשוכה, שלילית והודפת.הדיבור הפנימי והחיצוני הופך פחות שיפוטי וביקורתי, ויותר רך, מכבד, מעצים ומחזק.והמעשים הופכים לפעולות מלאות אהבה וחמלה, המביאות יותר שמחה ואור לעולם.

סיכום: להאיר את העולם

הדלקת הנרות בימים החשוכים, סמוך ליום ההיפוך בטבע (21 בדצמבר), שבו האור מתחיל לגבור על החושך – מזכירה לנו שגם בתוכנו מתרחש תהליך דומה. ברגע שהאור אינו נגנז עוד, הוא קורן מבפנים החוצה ובאופן טבעי מתגבר על החושך החוצה.

השיעור של חנוכה האור מלמד אותנו שהאור נעלם, אלא רק נגנז וברגע שנלמד לראות את האור, נבין שהשאלה האמיתית היא לא "איך להאיר יותר? "אלא: " איך להפסיק להסתיר, למצמם או לכבות את האור שכבר נמצא כאן"? ככל שנכיר באור הזה ונקרין אותו החוצה, נרפא לא רק את הלב שלנו, אלא גם את לבבותיהם של אחרים – ואת העולם כולו.

מאחלת לכולנו לגלות את האור הגנוז, ולהאיר את העולם באור הפנימי הייחדי שלנו.

חג שמח ומואר לכולם