הלב השלם אינו לב שאינו שבור אלא לב שעשה שלום עם חלקיו השבורים, אסף אותם לחיקו ואימץ אותם לתוכו, מתוך כוונה עמוקה לחיות בקרבה לעצמנו ומתוך הבנה בהירה כי רק דרך השברים האור יכול לקרון החוצה.
...​​​​

טבעו האמיתי של הלב החופשי והמשוחרר הוא רגישות אוהבת ונוכחות קורנת. עם זאת החיים  מפגישים אותנו עם חוויות כואבות שגורמות ללב שלנו להתכווץ, להתקשח ולהיסגר ומאבדים את הגמישות, הפתיחות והרכות של הלב המשוחרר.

אין אדם שלא חווה שברון לב בשלב זה או אחר של החיים כאב עמוק שנחרט בליבו, בנפשו ובגופו. בכל פעם שנפגענו, נעלבנו או התאכזבנו, בכל פעם שחווינו התעלמות, זלזול, דחייה או נטישה, בכל פעם שהרגשנו בלתי נראים או חווינו חוסר הקשבה, בכל הפעמים האלו הלב שלנו נפגע, התכווץ ונסגר. לעיתים היתה זו פגיעה קלה וחולפת ולעיתים היתה זו פציעה קשה ומצלקת.

פצעים רבים נוצרו בשלבים מוקדמים בהתפתחות שלנו, כשהיינו ילדים וגילינו שבחיים יש גם הפתעות מכאיבות, שלא כל ציפייה שלנו מתממשת ושלא כל צורך שיש לנו נענה. ישנם גם פצעים שנוצרו מאוחר יותר אם עברנו חוויה קשה ומטלטלת, זו יכלה להיות חוויה חד פעמית קשה או חוויה טראומטית מתמשכת.

הפצע יכול להיות פעיל באופן קבוע או רדום רוב הזמן ומפגש עם אנשים או חוויות מסוימות יכולים לעורר אותו. גם אם אנחנו לא מודעים אליו, הפצע ממשיך להשפיע עלינו: הוא מעצב את אמונותינו, יוצר דפוסים רגשיים ומשפיע על גופנו ובריאותנו.

בכל פעם שגוף הכאב שלנו מתעורר, בין במודע או לא במודע, הוא מפעיל את מנגנון התגובתיות ומשפיע על המחשבות, הרגשות והפעולות שלנו.

כל כאב וכל פצע זקוק לתשומת לב ולריפוי. פצע שלא טופל במסירות ממשיך לחיות בתוכנו ולהשפיע על המציאות שלנו ועל איכות חיינו ועל מערכות היחסים שלנו עם עצמנו ועם אחרים.

אפשר לרפא את הכאב ואת הפצעים העמוקים שבלב באמצעות תשומת לב רכה ועדינה, קשב פתוח ויד מלטפת ומסר ברור 'אתה שלם בדיוק כפי שאתה'. במקום לדחות אותם אנחנו לומדים להיפתח אליהם, להקשיב להם בסבלנות ולגעת בהם ברגישות ובחמלה. כשהם נפתחים בפנינו אפשר לשמוע סוף סוף את הבקשה העמוקה שנמצאת בלב הכאב, וכשאנחנו נפתחים בפניהם באמת כל מה שאנחנו רוצים זה פשוט לאהוב.